משפט פלילי

משפט פלילי ואופי לאומי

המדינה היא גוף המסדיר את היחסים בין כל הפרטים המרכיבים אותה. הגוף הזה מוסמך לפקח על הסדר החברתי ואמון על שמירת החירויות של כלל אזרחיה. זו מתבטאת בקביעת הגבול בין המותר והאסור ביחסים בין הפרטים ולמעשה בקביעה של גבולות החופש האזרחי. באופן כללי, החופש הוא בלתי מוגבל כל עוד לא פגעה פעולתו של אזרח אחד באזרח אחר.

פגיעה של אזרח אחד באחר נחשבת עבירה ובמקרים רבים העברה היא פלילית: גניבה, התפרצות, סחיטה באיומים. משפט פלילי הוא מכלול החוקים העוסקים בנושא מכל הזוויות האפשריות שלו. חשוב להדגיש כאן כי אף שהעבירה היא בין אדם לחברו, המדינה היא הגוף התובע והשופט, ועדותו של הנפגע היא בגדר ראייה.

משפט פלילי בישראל
בישראל מתנהל כל משפט פלילי על פי המשפט המקובל (Common law) כמקובל באנגליה ובמדינות רבות שהיו בחסותה או בקשרים הדוקים איתה. המשפט המקובל מייחס חשיבות רבה לתקדימים, הן בכל האמור בהרשעות והן בכל האמור לגזרי דין. במשפט מהסוג הזה השופט הוא אמנם המכריע באשר לזיכוי או להרשעה, ובמקרה של הרשעה – באשר לעונש. אבל השופט הוא למעשה פאסיבי. הוא איננו יוזם, אלא הטיעונים והראיות אמורים להיות מוצגים בפניו על מנת לנסות לשכנע את השופט בנכונותן.

חלק גדול ממהותו של משפט פלילי בישראל מתבסס, כאמור, על תקדימים. תקדים איננו רק מעין סמן המורה על הדרך, אלא הוא מחייב. תקדים שנקבע על ידי במת המשפט העליון מחייב את כל בתי המשפט, ואילו תקדים של בית המשפט המחוזי הוא סמן המורה על הדרך לבתי משפט ברמה שלו, והוא מחייב בתי משפט בערכאות נמוכות יותר. תקדים נקבע למעשה כאשר נידון עניין או נושא שאין בו חוק מחייב או שהוא חדש לחלוטין. פשעי מחשב, למשל, הם תחום שהתפתח רק לאחרונה ובמשך תקופה לא קצרה לא היה ברור כיצד להתייחס אליהם. כיום, בעקבות פסיקות תקדימיות כמו גם בעקבות חקיקה נאותה, נחשב חלקם הגדול לעבירות פליליות. לפיכך משפט באשמת בריונות רשת או גניבת מידע נחשב משפט פלילי.