You are here:Home-עורך דין פלילי-הדיון הפלילי בבית המשפט

הדיון הפלילי בבית המשפט


כשרוצים לעצור חשוד הדיון יהיה בביהמ"ש השלום- זו הסמכות העניינית. סע' 2(1) לחוק.

סע'  3 – הסמכות המקומית שתדון בתיק תהייה לפי אזור השיפוט בו בוצעה העבירה/ באזור שיפוט בו נמצאת היחידה שממונה על חקירת העבירה. לאחר הבאת החשוד לביהמ"ש כדי שהוא ייעצר ע"י ביהמ"ש צריכים להתמלא שלושה תנאים מצטברים: קיומו של חשד סביר, קיומה של עילת מעצר, ביהמ"ש שקל חלופת מעצר.

יש שתי אפשרויות למעצר חשוד בביהמ"ש שלום:

  • צו מעצר ראשוני. לפי סע' 12 סיפא לחוק רשאי ביהמ"ש לבקשת המשטרה לעצור חשוד כאשר בדיון נוכח רק נציג המשטרה. מדובר בחשוד שלא מאתרים אותו או בחשוד שהמשטרה מבקשת לבוא לעוצרו כשיש לה ביד צו משופטת. לכן, לפי סע' 15(ח) דיון כזה יתקיים בדלתיים סגורות והמשטרה תנסה לשכנע את השופטת בלשכתה לתת צו מעצר נגד החשוד כשלפי 19(ב) לחוק אחרי שיינתן הצו הוא יהיה תקף ל 180 יום. במהלך תקופה זו המשטרה תוכל לממש אותו. גם בדיון כזה המשטרה צריכה לשכנע את ביהמ"ש ששלושת התנאים יתמלאו למרות שהחשוד לא נוכח. צו מעצר כזה נימסר לניידות הסיור של המשטרה, למשטרת הגבולות או שמשתמשים בו במעצר של סוחרי סמים, במבצע מסוים וכו. כאשר החשוד נעצר לפי צו זה, יש להביאו בפני ביהמ"ש אם רוצים להאריך את מעצרו, תוך 24 שעות- 17(ג) לחוק. אז, ביהמ"ש יחליט אם להאריך את החשוד שנעצר או לא.
  • חשוד נעצר ברחוב ע"י שוטרת. היא הביאה אותו לתחנת משטרה, קצין ממונה החזיק אותו 24 שעות והביא אותו לביהמ"ש. בביהמ"ש נשקלת הארכת מעצרו/שחרור. כשביהמ"ש דן בשאלה האם להאריך את המעצר או לתת צו מעצר ראשוני הוא שוקל את שלושת התנאים שצוינו.

 

חשד סביר לביצוע עבירה 13(א)- עבירה רק של עוון או פשע. אין סמכות מעצר בחטא. חשד סביר פירושו מידע בסיסי שנקלט בחושים שממנו נובעת מסקנה שבוצעה עבירה. החשד הוא יחסית ברמה לא גבוהה. לדוג' שוטרת עוצרת חשוד שנראה ב 3 בבוקר מזיע ומתנשף עם קופסה חדשה של טלויזיה ואין לו קבלה. בפס"ד דגני נקבע שגם מידע מודיעיני יכול להיות חשד סביר ולאו דווקא מישהו שראה. בחשד הסביר אפשר להתבסס גם על ראיות לא קבילות- כאלה שלא קבילות במשפט עצמו. (למשל האזנות סתר, עדות מפי השמועה, פוליגרף)

עילת מעצר- סע' 13(א) וסע' 14.

עילת השיבוש- יש יסוד סביר לחשש שאם החשוד לא ייעצר הוא ישפיע על עדים. בתיק החקירה יש מזכר שעדים חוזרים בהם מעדותם, חשש לבריחה מן הארץ. למשל יש מזכר בתיק החקירה שעל פיו אצל החשוד נמצא דרכון מזויף.

עילת המסוכנות- סע' 13(א)(2) אותו חשוד מסכן אחרים. עילה זו צומחת משתי אפשרויות: עצם המעשה מלמד על מסוכנות. למשל אדם חתך אחר עם סכין יפנית בפנים- מעשה כזה מעיד על מסוכנות גבוהה, כי הכלי שבו הוא השתמש הוא מאוד מסוכן וכך גם אזור הפגיעה. מסוכנות מהסוג השני קשורה לחשוד עצמו- אדם מבצע עבירת גניבה, אבל האיש עצמו יש בו מסוכנות כי הוא בעל עבר פלילי מכביד והוא ישב לאחרונה בבית הסוהר.

צורכי חקירה מיוחדים- סע' 13(א)(3). לפי עילה זו המשטרה מבקשת לבצע פעולות חקירה שאפשר לבצען רק כשהוא עצור. לכן, היא מבקשת ימי מעצר. לדוג- רוצים לשתף אותו בתא עם מדובב (עבריין שנועד לשמוע ממנו את הסיפור) ואז משתמשים בזה כראיה נגדו, הסרטה של החשוד בתא עם שותפו).

לפי פס"ד שקרנה מעצר של חשוד יתקיים רק אם יש פעולות חקירה לביצוע. כלומר אין חקירה- אין מעצר. סע' 17(ד) רישא לחוק. מספר ימי המעצר שהמשטרה תקבל מדוד לפי מס' פעולות החקירה שהיא צריכה לבצע. שאר העילות לא מתקיימות אם אין צורכי חקירה, עילת המסוכנות כשלעצמה לא תאפשר מעצר.

בריחה ממשמורת חוקית- סע' 14: שוטר יאריך מעצר של חשוד אם שוטר שכנע אותו שהיא ברחה ממשמורת חוקית. השופט חייב להחזיר את החשוד למשמורת ומורה על מעצר. למשל יש חשוד ברחוב שיש נגדו צו מאסר תקף- הוא לא חזר מחופשה.

סע' 15(א)- בקשת המעצר: מוגשת על דף מלבני ובו רשומים הפרטים הבאים: העובדות שמהוות חשד סביר, עילת המעצר שטוענת המשטרה (בדר"כ המשטרה משלבת כמה עילות יחד), כמה ימי מעצר המשטרה מבקשת, יום ומיקום המעצר (תאריך ושעה)- מאותו רגע נספרות ה 24 שעות. העתק הבקשה נמסר לחשוד ו/או לסנגור שלו. כך יודע החשוד מה טוענים נגדו. לבקשה מצורפות בקשות מעצר קודמות אם היו כאלו, לגבי אותו חשד. מצורפים גם הפרוטוקולים האלו- ככה ידע ביהמ"ש מה היה בדיון הקודם, אילו פעולות חקירה המשטרה התחייבה לבצע ומה היא לא ביצעה.

2017-05-29T15:03:02+00:00

About the Author:

Leave A Comment