You are here:Home-עורך דין פלילי-מעצר של חשוד בפלילים

מעצר של חשוד בפלילים


הנושא מקביל גם אצל נאשם עצור, לפי סע' 41 לחוק שמדובר על סוגי הערובה- הפקדת מזומן, ערבות עצמית וערבות צד ג'. סע' 46 לחוק מדבר על השיקולים של ביהמ"ש כשהוא מחליט על סוג הערובה, גובהה ותנאי השחרור. סע' 48 לחוק מתייחס לתנאי השחרור שרשאי ביהמ"ש להטיל- יש רשימה של תנאים שהם במסגרת החובה של ביהמ"ש לפי סע' 13(ב) לחוק, לפני שהוא מצווה על מעצר, לבחון אם יש אפשרות להורות על שחרור וחלופת מעצר. כך למשל, רשאי ביהמ"ש שלום להורות על שחרור החשוד ולדחות את בקשת המשטרה למעצר תוך מתן הוראה דבר הפקדת מזומן, מתן ערבות עצמית וצד ג', וקביעת תנאי שחרור של מעצר בית, לפי סע' 48 (א)(9) וכן 48(א)(2). (מעצר בית ואיסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון). סע' 47 לחוק קובע שאם ביהמ"ש קבע מועד להמציא ערובה כתנאי לשחרור, והערובות האלו לא הומצאו, והחשוד נשאר עצור- תוך 48 שעות לכל היותר צריך להביאו בפני השופטת שתבדוק שוב את גובה הערבויות או את סוגן. כל עוד הוא לא משתחרר, כל 48 לכל היותר, צריך להביא אותו שוב ושוב בפני השופטת כדי למנוע מצב שחשוד ישכח במעצר כי אין לו ערבות להשתחרר.

 

מעצר של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים:

החשוד נעצר ברחוב, הובא לתחנת משטרה, שהה שם עד 24 שעות ואז מובא לביהמ"ש השלום להארכת מעצרו. אחרי ימי חקירה הוא מובא שוב לפי 17(ד)- הצהרת תובע. ביהמ"ש נותן את ימי המעצר האלה ומוגש נגדו כתב אישום ומוגשת בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בעניינו של נאשם זה נעסוק עתה. רוב הנאשמים משוחררים לאחר החקירה לביתם, והם מוזמנים לביהמ"ש כאשר מוגש נגדם כתב אישום, אבל המשפט שלהם ושל אלה שכן עצורים זהים מבחינת סדר הדין. נאשם שנעצר עד תום ההליכים פירושו של דבר שבכל מהלך משפטו- חודשים, שנים וכו' הוא יהיה עצור והוא יובא לביהמ"ש מבית המעצר. כדי שנאשם ייעצר עד תום ההליכים צריכה להיות מוגשת בקשה לפי סע' 21 לחוק ובלבד שהנאשם יהיה מיוצג ע"י סנגור חובה (למעט אם הוא לא רוצה) ויתקיימו לגביו עוד שלושה תנאים מצטברים מלבד חובת הייצוג:

  • קיומן של ראיות לכאורה. פס"ד המרכזי הוא זאדה בו נקבע שראיות לכאורה הן חומר החקירה שמצוי בידי המשטרה שלאחר עיבוד במשפט, יש סיכוי סביר להרשעה לפיהן. החומר הזה למשל לפי סלימאן הוא עדויות של עדים, התלונה של המתלוננת, המוצגים שנתפסו בזירה, תעודות רפואיות, דוחו"ת פעולה של שוטרים, מזכרים שנערכו, תמונות, קלטות של האזנות סתר. בזאדה נקבע עוד שביהמ"ש קובע אם יש או אין ראיות לכאורה בלי לשמוע עדים. (בריק בסילבוס). ביהמ"ש מעריך את החומר שבפניו כמו שהוא, ע"פ הניירות. בפס"ד זאדה נקבע כי ביהמ"ש רשאי לשקול רק ראיות שקבילות במשפט ולא רשאי לסמוך על עדויות מפי השמועה, על פוליגרף. זה שונה בדיון במעצרו של חשוד ששם הוא רשאי להסתמך גם על ראיות שלא קבילות במשפט- סע' 15(ו). בבריק נקבע גם שהשופט שדן בבקשה לתום ההליכים לא היה השופט שידון בכתב האישום. (למשל שופט המעצר עד תום ההליכים בכל תיק הוא חייב לדעת את העבר הפלילי של הנאשם משום שהוא מלמד על עילת מעצר ולכן השופטים יהיו נפרדים). ראיות לכאורה לפי זאדה נתפסות בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים כאילו שהן אמת. חשוב לציין שבשונה מחשוד, נאשם מקבל את כל החקירה מיד לאחר הגשת כתב אישום ולכן הוא רשאי להתגונן נגד טענת התביעה שיש ראיות לכאורה נגדו. הוא מקבל את צילום החומר ויכול לטעון שהראיות סותרות זו את זו או מופרכות על פניהן- סע' 74(א) לחסד"פ שמדבר על כך שמיד עם הגשת כתב האישום, רשאים הנאשם וסנגורו לעיין בחומר החקירה של התביעה ולהעתיק אותו.
  • קיומה של עילת מעצר לפי סע' 21 (א)(1) ו 21(א)(2):

עילת השיבוש– אם יש יסוד סביר לחשש שאם לא ייעצר הנאשם עד תום משפטו תהייה השפעה על עדים, יועלם רכוש, הימלטות מהמשפט

2017-05-29T15:03:02+00:00

About the Author:

Leave A Comment